תנ"ך על הפרק
קהלת ב
809
/
929
לפרק הקודם
היום
הפרק
מאמרים על הפרק
מאמר על הפרק
פירושים על הפרק
פירוש על הפרק
(מ"ר) אנסכה בשמחה וגו׳. רבנן אמרי [מהו אנסכה – אנתכה] ינתך יצר רע לפני יצר טוב דמפרש המלה אנסכה משורש נסך והכ"ף הוא מן השרש [ובא מארך בקמ"ץ וה"א כמו אדבּרָה] ודומה הוא להשרש נתך שהוראת שניהם הוא התכה ויציקה כמו הפסל נסך חרש (ישעיה מ') התיכו עבדיך את הכסף (מ"ב כ"ב) שיהא היצה"ר נתוך ונמס לפני היצ"ט. , וראה בטוב – בטובתו של עוה"ב, ומה ת"ל והנה גם הוא הבל [לפי] שכל שלוה שאדם רואה בעוה"ז הבל הוא לפני שלותה של עוה"ב, שבעוה"ז אדם מת ומוריש שלותו לאחר, אבל לעוה"ב כתיב (ישעיה ס"ה) לא יבנו ואחר ישב.
(שם) לשחוק וגו׳. כתיב הבא לשחוק אמיתי מהולל ולשמחה מה זה עושה, ולהלן כתיב (ז') טוב כעס משחוק, ושוב כתיב (ח׳) ושבחתי אני את השמחה, הא כיצד, טוב כעס משחוק – טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק על הרשעים בעוה"ז היתבאר ע"פ מ"ש בהוריות י' ב' אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם בעוה"ז כמעשה הרשעים בעוה"ב, והיינו שסובלים עוני וצער בעוה"ז כמו שהרשעים סובלים בעוה"ב, שבעבור זה מקבלים שכרם משלם בעוה"ב כמו שהרשעים מקבלים כזה בעוה"ז, שאין טובת עוה"ז לעומת הטובה הנצחית של עוה"ב אלא כשחוק, והיינו הטעם שמשפיע הקב"ה טובה על הרשעים בעוה"ז, ויתפרש לפי"ז סוף לשון הכתוב שם כי ברוע פנים ייטב לב, כי ברוע פנים שמראה הקב"ה לצדיקים בעוה"ז [ונקרא זה רוע פנים, מפני שאין זה רעה אמתית, כי אם לפנים] ייטב לב בעוה"ב. ולשחוק אמרתי מהולל – זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעוה"ב וויתפרש לפי"ז הלשון מהולל מלשון הלל ושבח, ומפרש המשך הפסוק, אמרתי אני אנסכה בשמחה וראה בטוב בעוה"ז והנה גם הוא הבל, וּלְמַה אמרתי מהולל [הלל] – לשחוק של צדיקים בעוה"ב, כמבואר. , ושבחתי אני את השמחה – זו שמחה של מצוה זומה שסיים שם אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח – יתבאר ע"פ המבואר להלן בפרשה זו פסוק כ"ד, כל אכילה ושתיה שבקהלת, בתורה ובמעשים מדבר, יעו"ש, ויתפרש ושבחתי אני את השמחה – השמחה הידועה, שיונח עליה לשון שמחה מוחלטה, והיא שמחה של מצוה, ורש"י פי' שמחה של מצוה כגון הכנסת כלה, ולא ידעתי למה לא פירש כפשוטו שמחה שעם קיום מצוה ומע"ט, ובהיפך ממה שכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה, וכ"א בברכות ל' ב' ר' ירמי' חזיי' לר' זירא דהוי בדח טובא, אמר ליה בכל עצב יהיה מותר, אמר ליה אנא תפילין מנחנא, ועוד שם הרבה מעין מאמרים כאלה. , ולשמחה מה זו עושה – זו שמחה שאינה של מצוה, ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שתוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה חטעם הלמוד מכאן הוא, משום דהמצוה הנעשית בשמחה היא משרה שכינה על העושה, דהיינו רוממות ומעלות הנפש. .
(שבת ל׳ ב׳) לשחוק וגו׳. א"ר אבא בר כהנא, לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק שהעובדי כוכבים שוחקים בבתי קרקסאות ובבתי תיטריאות שלהם טנראה דר"ל מה מעורבב השחוק, אוי לו לשחוק כזה המעורבב עם הוללות, ודרש מהולל מלשון סבאך מהול במים. , ולשמחה מה זו עושה – מה טיבו של ת"ח להכנס לשם יבילקוט הגירסא מה שמחת הת"ח שם, וקרוב לומר דמפרש ולשמחה – לשמחת התורה, כנוי לת"ח שהתורה משמחתו כמש"כ פקודי ה' ישרים משמחי לב, מה זו עושה שם. ולפי"ז יתפרש למה זה תמה רק על ת"ח במניעת הכניסה לשם, ולא על כל אדם כמ"ש בע"ז י"ח ב' אשרי האיש אשר לא הלך לטרטיאות ולקרקסיאות וכו', יען האיש ההמוני אולי יש לו איזה התנצלות שהולך כדי להפיג צערו ועצבותו, אך הת"ח שהתורה משמחתו למה לו להכנס לשם.
וגם יש לפרש מה שאמר דוקא ת"ח ע"פ מ"ש בשבת ק"נ א' הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות לפקח על עסקי רבים. והנה לפי"ז לאדם המוני יש לפעמים איזו אמתלא דתכלית הלוכו לשם הוא לטובת הרבים, משא"כ בת"ח אמרו במ"ר לקמן (ז' ז') על הפסוק כי העושק יהולל חכם, דלחכם אין להתעסק אף בצרכי רבים מפני שעושקים ממנו תלמודו, וא"כ אין לפניו גם אמתלא זו. .
(מ"ר) לשחוק וגו'. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול יאיש לפרש כונת הלשון מה מעורבב השחוק ע"ד הכתוב יושב בשמים ישחק, כלומר שמדת הדין שוחקת על רעתם הקרובה לבוא, וכן יתפרש בדרשות הבאות. , שנאמר (איוב כ"א) ישאו בתוף וכנור יבלו בטוב ימיהם, וכיון שאמרו מה שדי כי נעבדנו, אמר הקב"ה, ולשמחה מה זו עושה – חייכם שאמחה אתכם מן העולם יבואמנם צריך באור הלשון מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין, מה עירוב בזה, והלא בפרט זה השחוק הוא שחוק תמים, אחרי דבאמת רשעים היו, וצ"ל ע"פ מ"ש בברכות י' ב' מי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים, וכן אמרו (סנהדרין ל"ח ב') שאמר הקב"ה למלאכים בשעת טביעת המצרים מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, הרי דגם במקרים כאלה מצטער כביכול הקב"ה, וא"כ שייך באמת ערבוב השחוק כין שאין הקב"ה חפץ באבדת הרשעים, ואין השחוק תמים. וכן צריך לפרש בדרשה הבאה. .
(שם) לשחוק וגו'. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אנשי סדום יגעיין מש"כ הבאור לעיל אות י"א וי"ב וצרף לכאן. , וכשאמרו נשכח תורת הרגל מבינינו ידכלומר להשכיח רגלי אורחים עניים מארצם, שהיו מענים אותם ביסורין, כמבואר באגדות. כמש"נ (איוב כ"ח) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל טוכלומר פרץ נחל אש וגפרית ממקום שהוא נובע וניגר [מלשון מים מוגרים (מיכה א')], הנשכחים מני רגל אלו אנשי סדום ששכחו רגלי תורת אורחים, כמש"כ באות הקודם. , אמר להו הקב"ה, ולשמחה מה זו עושה, חייכם שאשכח אתכם מן העולם, שנאמר וה' המטיר על סדום וגו׳.
(שם) לשחוק וגו׳. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב טזאשת אהרן, ור"ל ששחקה מדה"ד על שמחת אלישבע ששמחה הרבה על גדולתה בעוד ששמחתה היתה עד ארגיעה, כדמפרש. שראתה ד׳ שמחות ביום אחד, משה יבמה מלך, נחשון אחיה נשיא ראש הנשיאים, אהרן בעלה כהן גדול, שני בניה סגני כהונה יזקאי על נדב ואביהוא, ומה דלא חשיב אלעזר ואיתמר מפני שהם כהנו אחר מות נדב ואביהוא כמבואר בפ' במדבר וימת נדב ואביהוא ויכהן אלעזר ואיתמר תחתם, ובזבחים ק"ב א' ובאיזו מדרשים הגירסא ה' שמחות וחשיב פינחס בן בנה משוח מלחמה, אבל בסע"ר סוף פרק ז' ובסוף מדרש משלי הגירסא כמו כאן, וצ"ל דהגירסות מן ד' שמחות ס"ל כמ"ד לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי (זבחים ק"א ב') וא"כ בעת מקרה נדב ואביהוא סגני כהונה עדיין לא נתכהן פינחס. ומה דתלה השמחה באלישבע ולא באהרן, י"ל משום דאהרן לא תלה כל הגדולות האלה בזכותו רק מחסדי ה' אתו ולכן לא החזיק טובה לעצמו לשמוח בכל אלה, משא"כ הנשים אין דעתן תקיפה כל כך להבליג על רגשותיהן ושמחותיהן הפנימיות. , וכיון שנכנסו להקטיר שלא ברשות נשרפו ונהפכה שמחתה לאבל, הוי, ולשמחה מה זו עושה.
(שם) לשחוק וגו'. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על שלמה יחכמש"כ לעיל אות ט"ז. , שהרבה לו נשים וכסף וזהב כנגד מצות התורה, אמר ליה הקב"ה, ולשמחה מה זו עושה, רד מכסאי, באותה שעה ירד מלאך בדמות שלמה וישב על כסאו יטבאגדה דריש פ"ז דגיטין מבואר שהוא האשמדאי מלך השדים. .
(שם) למשוך ביין וגו'. למשוך ביין – ביינה של תורה, ולבי נוהג בחכמה – בחכמתה של תורה כאבל אי אפשר לפרש למשוך ביין את בשרי כפשוטו להרבות בשתיית יין, יען דכיון דסיים ולבי נוהג בחכמה וזה אי אפשר במרבה בשתיית יין כמש"כ במשלי כ' לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם, ולכן דריש יין כנוי לתורה וכמש"כ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שאמרה כן החכמה שכתוב בריש הענין (משלי ט'), וכן דרשו כי טובים דודיך מיין – מיינה של תורה. , ולאחוז בסכלות – בסכלתנותא [בתבונה] כאתרגום של תבונה – סכלנותא, וכן (קהלת י') יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט, כלומר תבונה מעט, והוכרח כאן לדרוש כן ולא בפשיטות בטפשות, כלומר לבטל את כל עניני החכמה ולהשתעשע בתענוגות העוה"ז, יען כי א"כ הוא סותר עצמו תוך דבורו, באמרו מקודם ולבי נוהג בחכמה ואיך זה יאמר מיד ולאחוז בסכלות, לכן מפרש כי שם סכלות הוא שם נרדף ומשותף עם שם חכמה, כדמפרש. .
(מ"ר) הגדלתי מעשי וגו׳. א"ר חייא בר נחמיה, וכי אין הכתוב משמיענו אלא עשרו של שלמה, הא אין מדבר אלא בדברי תורה, הגדלתי מעשי – כמש"נ והלוחות מעשה אלהים המה כבר"ל הגדלתי הרבצת התורה באמצעים שונים, כדמפרש. , בניתי לי בתים – בתי כנסיות ובתי מדרשות כגדריש בניתי לי בתים ע"ש הכתוב במ"א ח' בנה בניתי בית זבול, הבית אשר בניתי, דמכוין למקדש, וכאן מכוין לבתי כנסיות ומדרשות שנקראים מקדש מעט. , נטעתי לי כרמים – אלו שורות של ת"ח שהן יושבין שורות שורות בכרם כדכמבואר במס' עדיות פ"ב מ"ו, העיד ר' ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה וכי בכרם היו יושבין אלא אלו סנהדרין שהיו יושבין שורות שורות ככרם, וע' סנהדרין ל"ז א', וגם אפשר ליחס שם כרמים לסנהדרין ע"פ הכתוב (הושע ב') ונתתי לה את כרמיה ותרגומו ואמני לה ית פרנסי, הרי שהפרנסים ומנהיגים מכונים בשם כרמים וגם סנהדרין בכלל. , עשיתי לי גנים ופרדסים אלו משניות כהכי המשנה הוא יסוד כל התורה שבע"פ, ונדמתה לגן ופרדס שהם היסוד לגדולי הפירות. , ונטעתי בהם עץ כל פרי – זה התלמוד כוכמש"כ באות הקודם, כי המשנה היא יסוד כל התורה שבע"פ, וכל מה שנתחדש בתלמוד מרומז בלשון המשנה, ועל לשון המשנה הכל בנוי. , עשיתי לי ברכות מים – אלו הדרשנין כזהדורשים בקהל עם, ומכונים בשם ברכות מים ע"ש הכתוב הוי כל צמא לכו למים וכל הצמא לדבר ה' הולך לשמוע אל הדורש אשר תכליתו לרוות צמאון השומעים. וגם יש לפרש הכונה ע"פ מ"ש דדברי אגדה ודרש מושכים את לבו של אדם, וברכות מים הם מעיינות נמשכים. , להשקות מהן יער צומח עצים – אלו התנוקות, קניתי לי עבדים ושפחות – אלו העובדי כוכבים, שנאמר וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי כחמפרש קניתי לי מעין הלשון ואת הנפש אשר עשו בחרן שנדרש על הגרים שגיירו אברהם ושרה, וה"נ כן, שספח מבני האומות על עדת ה'. , ובני בית היה לי – זה רוח הקודש כטמלשון הכתוב במשה בכל ביתי נאמן הוא. , גם מקנה בקר וצאן, אלו הקרבנות, כנסתי לי גם כסף וזהב – אלו דברי תורה דכתיב בהו הנחמדים מזהב, וסגולת מלכים [זו התורה], שנאמר (משלי ח׳) בי מלכים ימלוכו לותחלת הענין מפרש שמאמר זה תקרא החכמה והתבונה, כלומר התורה. , והמדינות – אלו תלמידי חכמים שמדיינין בהלכה, עשיתי לי שרים ושרות – אלו התוספתות לאעיין בהקדמת הרמב"ם ליד החזקה שמתכלית התוספתות לבאר עקרי ועניני המשנה, והן תכללנה את יפיה ונעימותה, כהוספת ההוד וההדר אשר ישוו על תענוגות המלך, המשוררים והמשוררות, בנועם זמרתם. , ותענוגות – אלו האגדות שהן ענוגו של מקרא, שדה ושדות – דינים זכרים ודינים נקבות לבאולי סמיך לדרוש המלה שדה כמו שודא דדייני, ולאו דוקא דיינים ממש, דהא אשה פסולה לדון, אלא ר"ל שופטות ומשגיחות, וכמו דבורה אשת לפידות, או דהפי' דיני, כלומר, קבעתי ופרשתי הדינין המיוחדין לגברים ולנשים. .
(מ"ר) הגדלתי מעשי וגו'. רבי יהושע בן לוי פתר קראי בכניסת ישראל לארץ לגר"ל ששלמה נשא משא על תהלת א"י, ופתח בכניסת ישראל לתוכה. , הגדלתי מעשי – כי תבאו אל ארץ מושבותיכם ועשיתם אשה לה׳, בניתי לי בתים – כמש"כ (פ׳ ואתחנן) ובתים מלאים כל טוב, נטעתי לי כרמים עשיתי לי גנות ופרדסים כמש"נ (שם) כרמים וזיתים אשר לא נטעת, עשיתי לי ברכות מים, כמש"נ (שם) ארץ נחלי מים, להשקות מהם יער צומח עצים – שאפילו קנים של חצים לא חסרה א"י לדהם עצים דקים כקנים שעושים מהם חצים ואינם גדלים אלא באיים רחוקים, ודריש כן מלשון צומח עצים דמיותר הוא דפשיטא הוא, דהלא זה תכונת שם יער שצומח עצים, לכן דורש על מין עץ שהוא יקר כעצי פרי. , קניתי לי עבדים ושפחות – כמש"נ וגם ערב רב עלה אתם, ובני בית היו לי – אלו הגבעונים שעשאן יהושע חוטבי עצים ושואבי מים, גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי כמש"נ (פ׳ מטות) ומקנה רב היה וגו׳, כנסתי לי גם כסף וזהב – כמש"נ (תהלים ק"ה) ויוציאם בכסף וזהב, וסגולת מלכים והמדינות – זו ביזת עוג וביזת מדין, עשיתי לי שרים ושרות – משוררים זכרים ומשוררות נקבות להלפי המשך הענין דרשות כל המלות שבפסוק זה דאיירי בעניני קודש אפשר לפרש הכונה שגם הנשים שבא"י אמרו שירת קודש כמו שירת מרים ודבורה אשת לפידות. ותענוגות בני האדם – זה ענוגן של ארץ ישראל לולא נתבאר ענין זה, ויתכן דהכונה ע"פ הכתוב ארץ וגו' ולא תחסר כל בה וגו', ובזה מיוחדת א"י בין כל הארצות. שדה ושדות – תפנוקין ותפנוקיין לזדריש שדה מלשון לשד השמן שהן תפנוקין שונים. .
(שם) שרים ושרות וגו׳. שרים ושרות – אלו מיני זמר, ותענוגות בני האדם – אלו בריכות ומרחצאות, שדה ושרות – מרכבות שדה ושדתין לחמיני מרכבות של נוי בים וביבשה, ובלשון חז"ל שדה תיבה ומגדל, ובפ"ו מ"ה דמקואות השידה והתיבה שבים, ורש"י כאן בגמרא פי עגלה למרכבת נשים ושרים. .
(שם) מכל שהיה לפני. וכי מי היה לפניו – דוד אביו לטר"ל וא"כ הוסיף חכמה גם על דוד אביו, ואמנם מפני כבוד אב לא פירש כן מפורש. .
(שם) אף חכמתי עמדה לי. א"ר אחא, אמר שלמה, כל תורה שלמדתי באף נתקיימה בי בזקנותי מיתכן דמרמז למה שלמד ביגיעה, וזהו באף – בזעת אף, ויש גירסות שונות ופירושים שונים בדרשה זו. וגם אפשר לפרש כונת הדרשה ע"פ מ"ש בסוף ברכות ס"ג ב' עה"פ דמשלי ומיץ אף יוציא דם, כל תלמיד שרבו כועס עליו והוא שותק זוכה להבחין בין טמא לטהור, וזהו שאמר תורה שלמדתי באף, באפו של רבי, ובזכות שתיקתי נתקיימה תורתי בי. .
(שם) וכל אשר שאלו וגו'. וכל אשר שאלו עיני – בנשים, לא אצלתי מהם מאיתכן דמרמז לשון שאלו עיני ע"פ מה שכתוב בו (ד"ה ב' י"א) וישאל המון נשים, וע"פ הדרשה ואחרי עיניכם – זו הרהורא דעבירה. .
(מ"ר) מכל שמחה. זו שמחת העושר. דבר אחר מכל שמחה – זו שמחת הנשים מבכמ"ש בשבת קנ"ב א' שמחת לב – אשה, וביבמות ס"ב ב' השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, והוא שאמר הכתוב ושמחת אתה וביתך, וע' תוס' ר"ה ו' ב'. .
(שם) לבי שמח מכל עמלי. זו פרשת חלה ויש אומרים זו פרשת נסכים מגסמך על הדרשה לקמן פרשה ט' על הפ' לך אכול בשמחה לחמך זו פרשת חלה, ושתה בלב טוב יינך זו פרשת נסכים, וכפי המתבאר לעיל פסוק ד' דכל הענין בעניני תורה איירי, יעו"ש. .
(שם) חלקי מכל עמלי. פליגי רב ושמואל, חד אמר חלקי מכל עמלי – מקלו, וחד אמר – גונדו מדכלי של חרס. , מלמד שלבסוף לא מלך שלמה אלא על מקלו בלבד מהאיירי לאחר שטרדו האשמדאי מכסאו וממלכותו כמבואר באגדה דגיטין ס"ח ב' ולעיל בפסוק ב' ובדרשה הסמוכה בזה. .
(סנהדרין כ׳ ב') חלקי מכל עמלי. בשעה שירד שלמה מכסאו ומלאך בדמותו ישב עליה, היה מחזר על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות ועל בתי גדולי ישראל ואמר אני קהלת הייתי מלך והיו מכין אותו בקנה ונותנין לפניו קערה של גריסין, באותה שעה בכה ואמר וזה היה חלקי מכל עמלי מוכמש"כ באות הקודם דאיירי לאחר שטרדו האשמדאי ממלכותו. ואמנם לא נתבאר על מה מוסב הלשון וזה היה חלקי מכל עמלי ולמה מדייק באותה שעה, ויתכן לומר דהכונה כי אע"פ שנטרד מכל מלכותו ואבד כל טובו וסגולותיו, אך זה נשאר לו בטבעו שנשאר מפונק ואסטניס במאכל ובמשתה כאשר התרגל במשך מלכותו, ולא היה יכול לסבול מאכלים פשוטים וגסים הנועדים להמון העם, והנה מבואר בכ"מ שהגריסין הם מין פולין פשוטים הנאכלים להמון העם, ועתה כשנתנו לו מאכל של גריסים והכריחו אותו לאכלם ולא היה יכול לאכלם כי לא היה רגיל בכאלה מפני תפנוקו ואסטניותו מכבר, בכה ואמר זה חלקי מכל עמלי, כלומר לא נשאר לי מאומה מסגולותי וטובותי כי אני אסטניותי שאינני רגיל במאכלים פשוטים ועתה באתי לידי כך ומכריחים אותי לאכלם. .
(מ"ר פרשה זו פסוק ב׳) ופניתי. ופניתי – ופיניתי, כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו כך למד שלמה תורה בשעתו ושכחה בשעתו מזמקודם אמר והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני, הרי דרכש חכמה למדי, וא"כ מה זה שאמר אח"כ ופניתי אני לראות חכמה, אלא מפני שנפנה לעסוק במעשיו כמ"ש ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי היה שוכח תורתו, ודריש ופניתי בפעל עומד – פניתי אל החכמה, וכן דריש ופניתי בפעל יוצא מלשון פניתי את הבית, כלומר פניתי ממני את החכמה, וכמו שדרשו במדרש משלי בשם אגור בן יקה (שם כנוי לשלמה), שאגר חכמה והקיאה. ובאור הלשון בשעתו הוא קודם שחטא ואחר שחטא. .
(מ"ר) והוללות וסכלות. רבי חנינא בר פפא אומר, הוללות זו הוללות של מלכות בבל, וסכלות – אלו הטרחות מחשל מלכות בבל שהיתה מכבדת עולה על האומות, וקרוב לומר דדריש וסכלות כמו וסבלות בחלוף אותיות בכל"ם. , ור' סימון אמר, הוללות זו הוללה של מינות וסכלות זו הטפשות מטר"ל שלמד לדעת דעות כל בני האדם, אפילו של הטפשים. .
(מ"ר) כי מה האדם וגו'. אם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על עקרו של עולם נר"ל על עקרי ויסודי הנהגת העולם, שמתנהג הקב"ה כך וכך עם זה ועם זה. , אמור לו, אחרי המלך בשר ודם א׳ אתה יכול לעמוד נאכמש"כ לב מלכים אין חקר. אחר מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה האיך אתה יכול לעמוד.
(שם) אשר כבר עשוהו. עשהו אין כתיב כאן אלא עשוהו, כביבול הקב"ה ובית דינו, ואם תאמר שתי רשויות הן, כבר נאמר (פ׳ האזינו) הוא עשך ויכוננך.
(שם) יתרון לחכמה וגו׳. תני בשם ר׳ מאיר, כשם שיש יתרון בין האור ובין החושך כך יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים נבלכאורה פשוט הוא ואין צריך לפרש. ויתכן הכונה דמוסב על הלשון וראיתי אני, ור"ל דמי שמתבונן בדעת הסכלות הוא יבין ביותר את יתרון החכמה, משא"כ מי שמתחלה עסקו בתורה הוא לא יוכל להבין כ"כ במעלת התורה על דבר זולתה, כיון שלא התרגל בכל דבר זולת התורה. .
(שם) החכם עיניו בראשו. וכי הכסיל עיניו ברגליו הם, אלא עד שהחכם בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו נגמפרש עין בכנוי על ההשקפה הרעיונית, מלשון והאר עינינו בתורתך. .
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"י) החכם עיניו בראשו וגו׳. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה אברהם אבינו, והכסיל בחשך הולך זה נמרוד נדשלא ראה סוף מעשיו באברהם בעת שהשליכו אותו לכבשן האש שיצילו ה'. , ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני – זה נקרא מלך וזה נקרא מלך נהבאברהם כתיב נשיא אלהים אתה בתוכנו, ובנמרוד כתיב ותהי ראשית ממלכתו [וגם הוא אמרפל, כמבואר בעירובין נ"ג א'] וע' לפנינו בתו"ת פ' לך בפסוק ויהי בימי אמרפל. , ולמה חכמתי אני יותר ולמה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה, אלא כשישראל נכנסין לצרה הם אומרים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, שמא אוה"ע אומרים זכור למעשה נמרוד, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל נור"ל ואיך אפשר להשוות מיתת זה לזה, שזה אע"פ שגופו מת אבל זכרו חי וקיים לעד, משא"כ זה נמרוד כשמת, עבר ובטל זכרו מן העולם. .
(שם) החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה משה, והכסיל בחושך הולך זה בלעם נזשלא ראה מראש שקללותיו יתהפכו לברכות כמש"כ ויהפך ה' אלהיך את הקללה לברכה, ואם ראה כן היה מונע מלקלל כדי שלא תסופנה ברכותיהם. , ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני, זה נקרא נביא וזה נקרא נביא נחכנודע הדרשה ולא קם נביא בישראל כמשה, בישראל הוא דלא קם, אבל באוה"ע קם ומנו בלעם. , א"כ למה חכמתי אני יותר, למה נתתי נפשי על התורה, אלא כשישראל נכנסין לצרה הם אומרים ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיה ס"ג), שמא אוה"ע אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל נטכמשכ"ל אות נ"ו. .
(שם) החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה דוד מלך ישראל והכסיל בחושך הולך זה נבוכדנצר, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה בנה ביהמ"ק סכלומר דוד, ולאו דוקא בנה, דהא שלמה בנה, אלא הוא החל לבנות היסודות וגם הכין הכל, כמבואר במ"ר ריש שה"ש, וע' בזבחים נ"ד ב'. ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה סאקאי על נבוכדנצר, ואע"פ שהוא מלך מ"ה שנה כדיליף בפ"ק דמגילה מקראי, בכ"ז לא אמר אלא מ' משום דדוד לא מלך אלא מ', והכונה שזכה למלכות כדוד, ומכש"כ כיון שזכה יותר מדוד קשה ביותר. , א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה נתתי נפשי על בנין ביהמ"ק, אלא למחר שלמה עומד ובונה ביהמ"ק ואומר (דה"ב ו') זכרה לחסדי דוד עבדך, שמא אויל מרודך עומד ואומר זכרה לחסדי נבוכדנצר עבדך, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל סבכמשכ"ל אות נ"ו. .
(מ"ר) החכם עיניו בראשו וגו׳. דבר אחר החכם עיניו בראשו, זה הלוקח חטים לשלש שנים, והכסיל בחשך הולך זה שלקח חטים לשנה אחת סגיתבאר ע"פ מ"ש במנחות ק"ג ב' והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה, והיינו שחייו תלואים לו מדבר שהוא זולתו, דהיינו הכסף, ועיין מש"כ בתו"ת פ' תבא בפסוק הנזכר. , ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה אוכל וזה אוכל, א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה משכנתי בגדי להכין לי מזוני, אלא למחר שנת בצורת באה, זה אוכל ביוקר וזה אוכל בזול, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל סדר"ל ואיך יכול למות בשוה החכם האוכל לשובע נפשו [מפני שאוכל בזול] לזה הכסיל האוכל בצמצום לסבת אכילתו ביוקר. .
(שם) החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו, זה תלמיד חכם שרגיל במשנתו סהר"ל שחוזר ושונה משנתו תמיד. ויתבאר ע"פ מה שדרשו חז"ל (קדושין ל"א א') ושננתם שיהיו ד"ת מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, והיינו עיניו בראשו לשנן היטב, שמא ישאלוהו. , והכסיל בחושך הולך – זה שאינו רגיל במשנתו, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה נקרא רבי וזה נקרא רבי, זה חכם וזה חכם, א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה נתתי נפשי על תורתי, אלא למחר שניהם נכנסין לבית הועד או למקום אחר ושואלין לזה ולזה, זה נשאל ומשיב וזה נשאל ואינו משיב, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל.
(שם) והכסיל בחשך הולך. תניא, לעולם הלכה כבית הלל, והרוצה לעשות מחומרי בית שמאי וחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר והכסיל בחושך הולך סומפרש בגמרא דזה הוראה לדורות, דכל היכי דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי כעין מחלוקת ב"ש וב"ה לא יעשו כקולותיו של זה וכקולותיו של זה ולא כחומרותיו של זה וכחומרותיו של זה, אלא או כקולותיו וכחומרותיו של זה או כקולותיו וכחומרותיו של זה. ואמנם פשוט הדבר כי איסור זה לנהוג כחומרותיו של זה וכחומרותיו של זה הוא רק היכי דאלה שתי החומרות סתרי אהדדי, וכגון שדרה וגלגולת של מת דלב"ש לא הוי חסרון אלא בב' חוליות ואם חסרה אחת עדיין מטמא באהל, וגבי טרפה נמי לא הוי חסרון וכשרה, ולב"ה הוי חסרון לגבי מת וחומרא לגבי טרפה, ולכן מאן דעביד בטרפה כבית הלל ובמת כב"ש הוי כסיל, דהא סתרי אהדדי, דהכא הוי חסרון והכא לא הוי חסרון. .
(עירובין ו׳ ב') ומי יודע וגו'. רבי מאיר היה מרויח שלש סלעים בכל שבוע, והיה אוכל ושותה בחד ומתכסי בחד ומפרנס לרבנן בחד, אמרו ליה תלמידיו, רבי, לבניך מה יהיה, אמר להם, אם יהיו צדיקים הלא כבר אמר דוד ולא ראיתי צדיק נעזב וגו׳, ואם לאו, למה זה אניח את שלי לאויבי המקום, לפיכך אמר שלמה, ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי.
(מ"ר) וסבותי וגו'. וסבותי אני לייאש את לבי מליגע וחזרתי ואמרתי, כשם שיגעו אחרים לי כך אני יגע לאחרים סזדריש הלשון וסבותי, ומפרש דהכי קאמר, כבר יאשתי מליגע ועכשיו סבותי את לבי מליאש עוד, לפי שחשבתי כמו שאחרים יגעים לי כך אני יגע לאחרים. ואולי פירושו כי אך תקות לבו אבדה אך עמלו לא עזב מטעם שמפרש. ומצינו כעין רעיון זה באגדה דתענית בזקן אחד שנטע פרדס שיתבשל לאחר הרבה שנים, ושאלוהו על מעשיו אלה אחרי שבודאי לא יחיה עד העת ההיא, והשיב, כשם שהכינו אבותי לי כך אנכי אכין לבני וכו'. .
(שם) אדם שעמלו בחכמה וגו'. א"ר יודן, מצינו שהקב"ה קרוי אדם, כמש"נ (יחזקאל א׳) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, לפיכך אמר שלמה, כי יש אדם שעמלי בחכמה – כמש"נ (משלי ג׳) ה׳ בחכמה יסד ארץ, בדעת – כמש"נ (שם) בדעתו תהומות נבקעו, ובכשרון – כמש"נ (תהלים ל"ג) בדבר ה׳ שמים נעשו סחענין זה דכשרון לא נתבאר כאן מהו, גם הראיה לזה מפסוק בדבר ה' וכו' לכאורה אין לה קשר ויחס, אך הכונה דיחד עם דרשה זו בא להוציא שלא נפרש הלשון שעמלו כפשוטו, מלשון עמל ויגיעה, יען דבאמת קיי"ל לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו [ע' מש"כ בתו"ת פ' בראשית בפסוק בהבראם], ומפרש בזה שברא את עולמו גם בכשרון, ומהו כשרונו – שבדברו לבד שמים נעשו, והיינו בלא כל מעשה ופעולה ובלי כל יגיעה. ומה שקורא לזה עמלו היינו לפי ערך הרגשת האדם, שכל פעולה גדולה רבת הכמות נקרא עמל מבלי לחקור איך יצתה לפועל, וע' בב"ר ריש פרשה כ"ז. .
(שם) ולאדם וגו׳. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו – זה דור אנוש ודור המבול סטשהיה להם כל טוב בעולם בלא טורח, וכמבואר בתנחומא פ' בראשית שהיו זורעים אחת לארבעים שנה, ובסנהדרין ק"ח ב' מבואר שהטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין טובת העוה"ב. , גם זה הבל ורעה רבה – דכתיב וירא ה׳ כי רבה רעת האדם בארץ וגו׳ ער"ל וגם טובה רבה כזו – היא הבל, שהרי סופם של אלו שנאבדו ונעקרו מן העולם כמש"כ וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ ויאמר אמחה את האדם וגו'. .
(שם) מכאבים וכעס וגו׳. כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו זה דור המבול שהיו מכאיבין ומכעיסין להקב"ה במעשיהם הרעים, גם בלילה לא שכב לבו – שלא שכב לבו מן העבירות עאר"ל גם בלילה בשכבם חשבו איך ובמה לחטוא למחרת ביום, ומשמיענו בזה הפלגת חטאם. כך פרשו המפרשים, אבל לא נתבאר יפה הענין, וגם קשה למה לא אמר זה גם בדרשה שבסמוך לענין הסדומים, ולכן נראה דהכונה ע"פ מה שידוע שדור המבול נדון על חטא גזל ועריות, ולכן הוי הכונה שמכעיסין במעשיהם הרעים – בגזל, וגם בלילה לא שכב לבו מן העבירות – כנוי לעריות, אבל בסדומים לא היה עון זה, ולכן השמיט שם דרשה זו. . דבר אחר גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה, שחשב בלבו להביא עליהם פורעניות ביום ובלילה שנאמר וימח את כל היקום עבסמך על הפסוק הסמוך ליה ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, ומרומז זה בלשון לא שכב לבו שלא נח רוגזי' מהם גם בלילה. .
(מ"ר) מכאבים וכעס וגו׳. דבר אחר כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו אלו הסדומיים שהיו מכאיבין ומכעיסים להקב"ה במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו – זה הקב"ה שחשב עליהם פורעניות ביום ובלילה, שנאמר וה׳ המטיר על סדום וגו׳ עגעיין מש"כ באות הקודם, וסמך על המבואר במ"ר פ' וירא ס"פ נ' שנדונו בשעה שחמה ולבנה עומדות ברקיע, והיינו ביום ובלילה. .
(שם) מכאבים וכעס וגו׳. דבר אחר כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו אלו המצרים שהיו מכאיבים ומכעיסים להקב"ה במעשיהם הרעים, גם בלילה לא שכב לבו – אחר שהיה אחד מישראל משלים מלאכתו היה אומר לו המצרי עדור לי שתי עדירות ובקע לי שתי בקיעות עדר"ל לאחר עבודת היום ממלאכת השעבוד לפרעה נשתמשו בהם המצרים לצרכיהם הפרטים. . דבר אחר גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה שחשב בלבו להביא עליהם פורעניות ביום ובלילה שנאמר ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור עהועל פורעניות היום א"צ ראיה, כי כל המכות היו גם במשך היום. .
(שם) שיאכל ושתה. א"ר יונה, כל אכילה ושתיה שנאמר במגילה הזאת – בתורה ובמעשים טובים מדבר עווהמשיל תורה ומע"ט לאכילה ושתיה, כי כמו אכילה ושתיה הם היסודות המחזיקות את גוף האדם כך תורה ומע"ט הם היסודות המחזיקים את נפש האדם, וכמ"ש בזוהר צו כ"ט ב' דמזונא דאורייתא איהי מזונא דנר"ן [נפש רוח ונשמה], ובפ' פינחס רכ"ז א', דנשמתא מתפרנסת במילין דאורייתא דאינון נהמא לה כענין נהמא דגופא ממילין דעלמא, ושם רמ"ד ב', דאתעסקת באורייתא מלחם אביה תאכל וכו'. וכמו אכילה בלא שתיה ושתיה בלא אכילה אינו די כך לא די תורה בלא מע"ט ומע"ט בלא תורה, כי תכלית הלמוד – קיום המעשים וכמ"ש ביבמות ק"ט ב' כל שישנו בעשיה ישנו בלמוד שנאמר ולמדתם לעשותם, וכנגד זה בעל מעשה בלא תורה ג"כ אינו נחשב, כי לא עם הארץ חסיד, ואמרו בתו"כ פ' אחרי (י"ח ל"א) ובספרי פ' ראה (י"ב כ"ח) ושמרתם ועשיתם, שמור ושמעת, מלמד שכל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה, משום שאינו יודע איך לכלכל מעשים טובים, מה לקרב ומה לרחק, וכדומה, ואפשר גם שיכשל במעשיו. , ובנין אב שבכולם (ח׳ ט"ו) אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות והוא ילונו בעמלו ימי חייו – לקבר, וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו אלא אלו תורה ומעשים טובים.
(שם) כי מי יאכל וגו׳. אמר שלמה, מאן אכיל כמו דאכלית אנא ומאן שתה כמו דשתית אנא, ומאן עביד כמו דעבדית אנא עזיתכן דכונת מאמר זה מתאים להדרשה שהבאנו לעיל ריש פרשה א' בפסוק הבל הבלים אמר קהלת, אלו אחר אמר הבל הבלים הייתי אומר זה שלא קנה ב' פרוטות מימיו הוא מגנה ממונו של עולם, אבל שלמה שכתוב בו אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה, לזה נאה לומר הבל הבלים, ובארנו שם דהכונה היא דמי שלא נהנה מתענוגי עוה"ז לא שייך בי' שיאמר הבל הבלים, אחרי דמכיון שלא טעמן אינו יכול להבטיח כי הם הבל דאולי באמת יש בהם ממש, משא"כ שלמה שהשיג ונהנה מכל והוא אומר שהכל הבל, עליו יש לסמוך בזה, וזהו שאמר שלמה כאן מאן אכיל כמו דאכלית אנא ומאן עביד כמו דעבדית אנא, כלומר, מי היה יכול להשיג תענוגות העולם כמו שהשגתי אנכי, ויהיה היו"ד מן יאכל ויחוש עתיד במקום עבר, ועל כל אלה מעידני כי הכל הבל. .
(שם) כי לאדם וגו'. כי לאדם שטוב לפניו – זה אברהם אבינו, ולחוטא – זה נמרוד, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה אברהם שנאמר וה׳ ברך את אברהם בכל עחנסמך על המבואר באגדות דנמרוד הוא אמרפל וכמש"כ לעיל אות נ"ה, והרגו אברהם במלחמה ונטל כל הונו ורכושו, והוי הכונה לתת לטוב וכו', לתת אותו [את נמרוד] למי שהוא טוב לפני האלהים. .
(מ"ר) כי לאדם וגו׳. דבר אחר כי לאדם שטוב לפניו – זה יצחק, ולחוטא – זה אבימלך, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה יצחק, שנאמר ויזרע יצחק בארץ וימצא מאה שערים עטע' במ"ר פ' תולדות שדרשו עה"פ ויאמר אבימלך ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, אמר לו, כל אותן עצמות שעצמת ממנו הם לך, וזהו שאמר לתת לטוב וגו', לתת אותו את אבימלך למי שהוא טוב לפני האלהים. .
(שם) כי לאדם וגו׳. דבר אחר כי לאדם שטוב לפניו זה יעקב, ולחוטא זה לבן, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים – זה יעקב, שנאמר כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך פואיתא במ"ר במקומו (פ' ויצא) את כל אשר עשה אין כתיב כאן אלא את כל אשר עושה, צפה הקב"ה מה שעתיד לבן לעשות עם יעקב והיה צר צורה כיוצא בזה [בענין המקלות, שמבואר ענינם ס"פ ויצא], וזהו שאמר לתת אותו [את לבן] למי שהוא טוב לפני האלהים, ליעקב. .
(שם) כי לאדם וגו׳. דבר אחר כי לאדם שטוב לפניו אלו ישראל, ולחוטא אלו הכנענים, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים – אלו ישראל שנאמר לאלה תחלק הארץ פאר"ל לתת את טובם של החוטאים, ארץ הכנענים, למי שהוא טוב לפני האלהים, לישראל. .
(שם) כי לאדם וגו׳. דבר אחר כי לאדם שטוב לפניו זה חזקיה, ולחוטא זה סנחריב, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים – זה חזקיה שנאמר (ד"ה ב׳ ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים פבמבואר בס"ע [והובא בפירש"י לישעי' מ"ה פסוק יגיע מצרים], כי כאשר שב סנחריב מעל תרהקה מלך כוש ובא לירושלים הביא עמו חמדת כל אוצרות כוש ומצרים שהלכו לעזור את כוש ונפל בירושלים, וחזקיה ועמו בזזו הכל, וזוהי הכונה לתת לטוב וכו', לתת את טוב החוטאים למי שהוא טוב לפני האלהים, זה חזקיה. .
(שם) כי לאדם וגו׳. דבר אחר כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי, ולחוטא זה המן, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר, שנאמר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן פגמרדכי היה מצויין בחכמה שהיה מיושבי סנהדרין כמבואר במנחות ס"ד ב', ועל ידו באה שמחה לישראל, ולחוטא כנוי להמן, משום דכתיב כאן ענין לאסוף ולכנוס, כמש"כ את כבוד עשרו, וזהו שאמר לתת את טוב החוטא למי שהוא טוב לפני האלהים, וכמש"כ ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. .
(שם)